תנ"ך על הפרק - בראשית ז - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

בראשית ז

7 / 929
היום

הפרק

תיבת נח והמבול

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ לְנֹ֔חַ בֹּֽא־אַתָּ֥ה וְכָל־בֵּיתְךָ֖ אֶל־הַתֵּבָ֑ה כִּֽי־אֹתְךָ֥ רָאִ֛יתִי צַדִּ֥יק לְפָנַ֖י בַּדּ֥וֹר הַזֶּֽה׃מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּֽקַּח־לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתּ֑וֹ וּמִן־הַבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁר לֹ֣א טְהֹרָ֥ה הִ֛וא שְׁנַ֖יִם אִ֥ישׁ וְאִשְׁתּֽוֹ׃גַּ֣ם מֵע֧וֹף הַשָּׁמַ֛יִם שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה לְחַיּ֥וֹת זֶ֖רַע עַל־פְּנֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ׃כִּי֩ לְיָמִ֨ים ע֜וֹד שִׁבְעָ֗ה אָֽנֹכִי֙ מַמְטִ֣יר עַל־הָאָ֔רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וּמָחִ֗יתִי אֶֽת־כָּל־הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖הוּ יְהוָֽה׃וְנֹ֕חַ בֶּן־שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וְהַמַּבּ֣וּל הָיָ֔ה מַ֖יִם עַל־הָאָֽרֶץ׃וַיָּ֣בֹא נֹ֗חַ וּ֠בָנָיו וְאִשְׁתּ֧וֹ וּנְשֵֽׁי־בָנָ֛יו אִתּ֖וֹ אֶל־הַתֵּבָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֵ֥י הַמַּבּֽוּל׃מִן־הַבְּהֵמָה֙ הַטְּהוֹרָ֔ה וּמִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֖נָּה טְהֹרָ֑ה וּמִ֨ן־הָע֔וֹף וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־רֹמֵ֖שׂ עַל־הָֽאֲדָמָֽה׃שְׁנַ֨יִם שְׁנַ֜יִם בָּ֧אוּ אֶל־נֹ֛חַ אֶל־הַתֵּבָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־נֹֽחַ׃וַֽיְהִ֖י לְשִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וּמֵ֣י הַמַּבּ֔וּל הָי֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ׃בִּשְׁנַ֨ת שֵׁשׁ־מֵא֤וֹת שָׁנָה֙ לְחַיֵּי־נֹ֔חַ בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָֽה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה נִבְקְעוּ֙ כָּֽל־מַעְיְנֹת֙ תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה וַאֲרֻבֹּ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם נִפְתָּֽחוּ׃וַֽיְהִ֥י הַגֶּ֖שֶׁם עַל־הָאָ֑רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃בְּעֶ֨צֶם הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ בָּ֣א נֹ֔חַ וְשֵׁם־וְחָ֥ם וָיֶ֖פֶת בְּנֵי־נֹ֑חַ וְאֵ֣שֶׁת נֹ֗חַ וּשְׁלֹ֧שֶׁת נְשֵֽׁי־בָנָ֛יו אִתָּ֖ם אֶל־הַתֵּבָֽה׃הֵ֜מָּה וְכָל־הַֽחַיָּ֣ה לְמִינָ֗הּ וְכָל־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ לְמִינֵ֑הוּ וְכָל־הָע֣וֹף לְמִינֵ֔הוּ כֹּ֖ל צִפּ֥וֹר כָּל־כָּנָֽף׃וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־נֹ֖חַ אֶל־הַתֵּבָ֑ה שְׁנַ֤יִם שְׁנַ֙יִם֙ מִכָּל־הַבָּשָׂ֔ר אֲשֶׁר־בּ֖וֹ ר֥וּחַ חַיִּֽים׃וְהַבָּאִ֗ים זָכָ֨ר וּנְקֵבָ֤ה מִכָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֔אוּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹת֖וֹ אֱלֹהִ֑ים וַיִּסְגֹּ֥ר יְהוָ֖ה בַּֽעֲדֽוֹ׃וַֽיְהִ֧י הַמַּבּ֛וּל אַרְבָּעִ֥ים י֖וֹם עַל־הָאָ֑רֶץ וַיִּרְבּ֣וּ הַמַּ֗יִם וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת־הַתֵּבָ֔ה וַתָּ֖רָם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃וַיִּגְבְּר֥וּ הַמַּ֛יִם וַיִּרְבּ֥וּ מְאֹ֖ד עַל־הָאָ֑רֶץ וַתֵּ֥לֶךְ הַתֵּבָ֖ה עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃וְהַמַּ֗יִם גָּֽבְר֛וּ מְאֹ֥ד מְאֹ֖ד עַל־הָאָ֑רֶץ וַיְכֻסּ֗וּ כָּל־הֶֽהָרִים֙ הַגְּבֹהִ֔ים אֲשֶׁר־תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמָֽיִם׃חֲמֵ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה אַמָּה֙ מִלְמַ֔עְלָה גָּבְר֖וּ הַמָּ֑יִם וַיְכֻסּ֖וּ הֶהָרִֽים׃וַיִּגְוַ֞ע כָּל־בָּשָׂ֣ר ׀ הָרֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ בָּע֤וֹף וּבַבְּהֵמָה֙ וּבַ֣חַיָּ֔ה וּבְכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ וְכֹ֖ל הָאָדָֽם׃כֹּ֡ל אֲשֶׁר֩ נִשְׁמַת־ר֨וּחַ חַיִּ֜ים בְּאַפָּ֗יו מִכֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בֶּחָֽרָבָ֖ה מֵֽתוּ׃וַיִּ֜מַח אֶֽת־כָּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה מֵאָדָ֤ם עַד־בְּהֵמָה֙ עַד־רֶ֙מֶשׂ֙ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּמָּח֖וּ מִן־הָאָ֑רֶץ וַיִשָּׁ֧אֶר אַךְ־נֹ֛חַ וַֽאֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָֽה׃וַיִּגְבְּר֥וּ הַמַּ֖יִם עַל־הָאָ֑רֶץ חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ויאמר ד' לנח. הודיעו כי במדת הרחמים ימלט אותו ואת זרעו: בא אתה וכל ביתך אל התיבה. לפי שעשה התיבה ימים רבים קודם המבול וכאשר קרב עת המבול צוהו שיבא הוא וכל ביתו אל התיבה. ולפי שאמר לו בראשונה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך הודיעו עתה כי בזכותו לבדו יצילם שלא אמר אתכם ראיתי צדיק לפני וציוהו שיקח הוא ויביא מן הבהמה הטהורה ומן העוף שבעה שבעה והודיעו יום המבול שבו יבא אל התיבה וכן עשה: מכל הבהמה הטהורה. פירש"י העתידה להיות טהורה לישראל מלמד שלמד נח תורה. והרמב"ן פי' שפירש לו סימני טהרה אלא שהפסוק מקצר: בבהמה כתיב שבעה שבעה איש ואשתו ובעופות כתיב זכר ונקבה לפי שהבהמות נרבעין אמר אותן שדבקו זה בזה איש ואשתו ולא נרבעו אבל עופות דלא שייך בהו רביעה אמר זכר ונקבה: מכל הבהמה הטהורה וגו' שבעה שבעה. מזה למד נח להקריב קרבן בצאתו דאלו לקיים העולם לא היה צריך ז' זכרים וז' נקבות אלא כדי להקריב קרבן מן הזכרים היתרים וכן עשה שהקריב עולות שבאות זכר: מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה וגו' שנים שנים באו אל נח. פירש"י כולן הושוו במנין זה מן הפחות שנים היו. וי"מ שנים שנים שבאו כולם זוגות זוגות זכר ונקבה וגם שבעה מהטהורות היו זוגות זוגות. והרמב"ן פי' שכן היה שבאו כולם שנים זכר ונקבה ונח הוסיף להביא מן הטהורים ששה זוגות כי הבאים לינצל באו מעצמם ואשר לצורך קרבן טרח אחריהם: אשר איננה טהורה. ומה שלא אמר אשר לא טהורה כדלעיל משום דלעיל קאי אמה שלפניו מן הטהורה שבעה שבעה פי' שטהורה להקריבה וקאמר מן הבהמה אשר לא טהורה להקרבה אלא לאכילה שנים שנים והכא קאמר אשר איננה טהור' כלל לא לאכילה ולא להקרב' וכללם שניהם ביחד. תדע לך דבפ"ק דפסחים דיליף מהכ' שעיקם הכתוב שמנה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו ומייתי מקרא בתר' ואמאי לא מייתי מקרא קמא אלא היינו טעמא כדפרישית דלא הוי מצי למימר בקרא קמא הטמא' דלא איירי אלא בשאינה ראויה להקרבה וטהורה לאכילה. אבל הרמב"ן פי' שמכל מינין הטהורין הקריב כדכתיב ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור ויעל עולות והוסיף לישראל בקרבנותיהם שיהיו מן הבקר והצאן ומן התורים ובני יונה. כתב הרמב"ן מה שאמר בפעם השלישית כאשר צוה אלקים את נח מלמד שעשה כאשר צוהו בכניסת התיבה שהו' נמשך למעלה עם ויבא נח לומר שבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אל התיבה ומן הבהמה והעוף והרמש שנים שנים באו אליו אל התיבה וכלם באו אתו שנכנסו בתיבה מפני מי המבול כאשר צוה אותו אלקים ומה שאמר אחר כן ויבאו אל נח אל התיבה להודיע שלא נאספו אליו כלל ולא באו עד עצם היום שהיה הגשם ובא הוא בתיבה כי האל הוא צוה ורוחו קבצה ברגע אחד. ופי' והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כי הבאים אל תוך התיבה היו זכר ונקבה שהכניסם בתיבה כן ולכך אמר כאשר צוה אותו אלקים כי הוא מצוה עליו שיכניסם לתוכה ומקר' חסר הוא ופי' שנים שנים באו אל נח ויכניסם כאשר צוה. ויתכן כי ויעש נח ונח בן שש מאות שנה והפסוקים עד בשנת שש מאות שנה אינם משפרים מעשה אלא ויעש נח ככל אשר צוהו ה' כולל הענין כולה לומר שעשה ככל אשר נצטוה ולא הפיל דבר ועשה התיבה ואסף המאכל ולקח מהבהמה והעוף הטהורי' שבעה שבעה ביום אשר צוה אותו אלקים ואחרי כן ספר ויהי בשנת שש מאות שנה לחיי נח נגמר הענין. ור' אברהם פי' כי ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התיבה לא שנכנסו לתוכה אלא שבאו כלם אליו בעשור לחדש השני כי ביתו קרוב אל התיבה היה וטעם מפני מי המבול מפחד מי המבול ולשבע' הימים היה מי המבול ונאספו כולם לתוכה וסגר את הפתח ואינו נכון ע"כ: ויהי המבול ארבעים יום. פירש"י אין יום הראשון מן המנין שאין לילו עמו ונמצאו מ' יום כלין כ"ח בכסלו. ומקשים על דבריו שהוא ז"ל פי' אחר כן מקצה ק"ן התחילו לחסור והוא א' בסיון כיצד בכ"ז בכסלו פסקו הגשמים הרי שמנה שבעה עשר במרחשוון בכלל המ' ומתרצים דבריו דלגבי ירידת הגשמים אין מונה יום י"ז לפי שנאמר בו מ' יום ומ' לילה אבל כשמונה ק"ן של תגבורת המים מתחיל מכ"ז בכסלו כאלו התחיל למנות ירידת הגשמי' מי"ז במרחשוון: והמים גברו. ויגברו המים. פי' שנתרבו מאוד כי לרבוי הגדול יקרא לשון גבורה ויתכן כי פי' ויגברו שהיו באים בשטף ועוקרים האילנות ומפילים הבניינים כי לכח יקרא גבורה כי הכח בגבורה כמו גם גברו חיל: מכל אשר בחרבה מתו. ולא דגים שבים אפילו למ"ד מי מבול רותחין היה אפשר שברחו לתהומות ובנקיקי הסלעים ונחבאו שם ואיכא למ"ד שברחו לאוקיינוס: וימח את כל היקום. אחרי שאמר ויגוע כל בשר וכל אשר בחרבה מתו הוסיף לומר וימח שנמוחו הגופי' והיו למים כענין ומחה אל מי המרים כי היו המים רותחין כדברי רז"ל. וימחו מן הארץ. שנשכח זכרם שאין להם זרע ואע"פ שכבר כתיב שהכל מתו הוצרך לומר כן להשמיענו שלא היה לא עוף ולא שרץ שישאר לו בצים או זרע בכל עץ או תחת הארץ כי הכל נמוחו ויתכן שיהיה פי' הפסוק וימח את כל היקום אשר על פני האדמה כי מאדם ועד בהמה ועד עוף השמים נימוחו מן האדמה ולא נשאר רק נח.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך